חפש באתר
שם:
אימייל:
פיתאגורס הסופיסט  | מאת:מערכת קתרזיס

פיתאגורס הסופיסט ווירגיליוס הפרוטו­-נאצי

אין לעברית מונופול על שגיאות ודברי הבל.

גם באנגלית אפשר לומר דברים שלא היו ולא

נבראו ולכל היותר משל היו. ולא הטוב

שבמשלים.

בחוברת סוף השבוע של ג׳רוסלם פוסט (MagaZine) מן ה-4 בדצמבר 2015, עמוד 38, התפרסם מאמר ארוך מאת הרב שלמה ריסקין, רבה של אפרת ומנהלו ומיסדו של ארגון "אור תורה סטון", ואחד ממנהיגי הציונות הדתית. כותרת המאמר היא ״אתונה מול ירושלים״ ("Athens vs Jerusalem"), ובמאמר מציע המחבר תשובה חדשה לשאלה הנושנה, מה מבדיל בין ה׳אידיאולוגיות׳ של ירושלים ואתונה. תשובתו היא – ואנו מתרגמים:

ההבדל האמיתי בין היהדות והיוונות נעוץ בשאלה, מי הוא באמת קנה המידה לכל הדברים, המכריע הסופי בכל מחלוקת אנושית: האדם החזק או האל המוסרי?

לא לחינם משתמש כאן המחבר בבטוי הטעון ״קנה המידה״. שכן קרוב לתחילת המאמר הוא מציג לפנינו דוגמאות אחדות לאותה תפיסה, שהוא מייחס אותה למוריס באורה (C.M. Bowra) המנוח, אותו הוא מכנה ״הפרשן הגדול של חכמת יוון״, לפיה בעולם היווני ״האדם הוא התשובה לא רק לחידת הספינקס, אלא לכל שאלה הראויה להשאל״. נעיר כאן כי באורה היה אמנם חוקר ופרשן
חשוב – ולעתים שנוי במחלוקת – של שירת יוון העתיקה ושל שירת אירופה בכללה, אך מעולם לא נחשב, ולא הציג את עצמו, כמומחה למחשבת יוון. אך נמשיך ונצטט את הדוגמא הראשונה:

פיתאגוראס הורה כי האדם הוא קנה המידה לכל הדברים.

פיתאגוראס? בכל המקורות שהגיעו אלינו מופיעה אמרה זאת בשמו של הסופיסט פרוטאגוראס, שנולד כעשר או עשרים שנה אחרי מותו של פיתאגוראס. ועל פירושה של אמרה זאת נחלקו הדעות כבר בעת העתיקה. בדיאלוג תאיטיטוס לאפלטון מציע הדובר ׳סוקרטס׳ פרוש לדברי פרוטאגוראס, לפיו הכונה אינה ל׳אדם׳ ככלל, אלא לכל אדם ואדם כפרט: מה שנראה לי כמציאות, גם אם אינו נראה כך לאחרים, הוא עבורי מציאות, ואין כל קנה מידה למציאות מלבד מה שמרגיש או חושב כל אדם ואדם. אך מה לדקדוקי עניות מעין זה ולמי שמתיחס במאמרו ל״פרֵי­-סופיסטים של התקופה ההלניסטית״ (כן:
"the pre-Sophists of the Hellenistic era")? פיתאגוראס? פרואטגוראס? הלנים? הלניסטים? עזוב אותי: לכל היוונים אותם הפנים.

ולא רק לכל היוונים. הנה עוד קטע המייחד עוד כמה גויים ביחוד שאין כיחודו. נביא קטע זה תחילה במקורו:

Greek [SIC]-Sparta-Rome taught the former, touting war as the ideal because war tests the mettle of the man; separates the strong from the weak, the brave from the cowardly;
"arma virumque cano", "of arms and virility do I sing", calls out the Aeneid. And this view spawns Babylon, Persia, Rome, Aryan-Nazism, Stalinist (and Putinist) communism, and extremist Islam – father of ISIS.

ובעברית:

יוונית [כך במקור]­-ספרטה­-רומא הורתה את הדעה הראשונה, המכריזה על המלחמה כאידיאל, משום שהמלחמה מעמידה במבחן את עזוז רוחו של אדם, ומבדילה בין החזק לחלש, בין האמיץ לפחדן; ״arma virumque cano״, ״אני שר על כלי הנשק ועל הגבריות״, זועק האיניאיד. והשקפה זאת מולידה את בבל, פרס, רומא, הנאציזם הארי, הקומוניזם הסטאליניסטי (והפוטיניסטי), והאיסלאם הקיצוני – אביו מולידו של דעא״ש.

״כל גויים סבבוני״! האם יוון (אנו מניחים שלזאת התכוון המחבר) אינה שונה בשום דבר מספרטה או מרומא? לפי הנוסח כאן נראה שהיתה איזושהי מהות, היסטורית או לא היסטורית (אולי ׳מטפיזית׳, ׳אונטולוגית׳ ׳קוסמית׳ וכל כיוצא באלו בלשון ימינו הנאורים), שהיתה כל אלה בבת אחת, ׳אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד׳. והאמנם כל אותם יוונים, רומאים, פרסים, נאצים, קומוניסטים, ומוסלמים קיצוניים ראו במלחמה אידיאל, ובדיוק מאותן הסיבות? מאות ספרים ומאמרים נכתבו על יחס יוונים ורומאים שונים בתקופות שונות למלחמה ושלום, ודי לקרוא כמה מהם כדי להיווכח שלא היתה דעה אחת משותפת לכל מי שעסק בשאלות אלה בעולם העתיק. כמה וכמה מהפילוסופים העתיקים (למשל, אריסטו) ראו במלחמה לכל היותר רע הכרחי, והתנגדו לכל כיבוש שאינו תוצאה של הגנה עצמית. כן, בספרטה ראו את גבורת המלחמה כתכונה הנעלה ביותר של האדם: אך ספרטה אינה ׳סתם׳ יוון, וודאי שאינה יוון ורומא, מדאוקליון ופירה עד רומולוס אוגוסטולוס.

הקורא הישראלי, גם אם לשונו הראשונה אנגלית, לא תמיד מצוי היום אצל כתביהם של אותם קדמונים, ורבים ישאלו את עצמם מי הוא אותו איניאיד שזועק קבל עם ועדה כי הוא שר על כלי הנשק ועל הגבריות. ובכן, הכונה היא לשירו האפי הגדול של המשורר הרומי וירגיליוס (70-19 לפני סה״נ), איניאיס (Aeneis), המספר את עלילותיו של בן משפחת המלוכה של טרויה איניאס (Aeneas), שאחרי חורבן טרויה נמלט למערב וסופו שקומם באיטליה את המשפחה שממנה יצאו מייסדי רומא. המילים שמצטט ריסקין הן מילות הפתיחה של יצירה אפית זאת, אך במילה arma משתמש המשורר בתכסיס הריטורי הידוע כ­-pars pro toto (החלק כמיצג של השלם) או synecdoche (׳הכל כלול׳), חלק מדבר, או פרט מכלל, המשמש כמיצג את הכל או את הכלל: ׳החומה׳ מסמלת את המבצר כולו; ׳החרב׳ מסמלת את המלחמה בכללותה. אשר ל׳גבריות׳, כאן יש לנו טעות בלטינית בסיסית. המילה virum היא צורת המושא הישיר של שם העצם vir, גבר. המילה הלטינית ל׳גבריות׳ היא virilitas. אמור מעתה, וירגיליוס מצהיר בפתיחת היצירה שהוא ישיר בה על מלחמות ועל ״הגבר״ – גיבור היצירה איניאס. האם איניאס הוא אמנם גיבור מלחמה מובהק וסמל החוזק והגבריות? לא מעט קוראים ומבקרים של אפוס רומאי זה לא משוכנעים שכך הדבר.

אשר לאידיאל של מלחמה לשמה, או כמבחן העוז והאומץ, הנה מה שאומר בספר הששי של יצירה זאת (שורות 851-853) אנכיסיס, אביו המת של איניאס, לאיניאס המבקר בשאול, על יעודו של הרומאי (כלומר, ב­-synecdoche, יעודם של הרומאים):

tu regere imperio populos, Romane, memento,

hae tibi erunt artes, pacisque imponere morem,

parcere subiectis et debellare superbos.

ובתרגום:

אתה, הרומאי, זכור למשול בכוח הזרוע בעמים, אלה לך יהיו האומנויות: לכפות את דרך השלום, לחון את הנכנעים ולהכניע את המתמרדים.

נכון, מופיע כאן תפקידם של הרומאים כעם השולט באחרים ״בכוח הזרוע״ (במקור המילה היא imperium, שפירושה הוא עדין בתקופה זאת לא יותר מכוח צבאי וסמכות צבאית), מכניע את המורדים בו ומרחם על הנכנעים לו – אך לא לשם המלחמה וה׳גבריות׳ וכיוצא באלו, אלא כדי ״לכפות את דרך השלום״ על הנשלטים. לפנינו אותו אידיאל הידוע גם בביטוי Pax Romana, ׳השלום הרומאי׳. וכדאי שנזכור שאותה יצירה אפית של וירגיליוס נחשבה, כבר בדורו, ליצירה הלאומית הרומית.

בעברית פשוטה: איפה אותו ׳איניאיד׳ ואיפה בבל, פרס, ״יוונית-ספרטה­-רומא״, הנאצים והסטליניסטים, האיסלאם הקיצוני – ומי עוד? וירגיליוס כפרוטו­-נאצי ופרוטו­-קומוניסט? נו כן,
״כל גויים״.

 

חזור

כל הזכויות שמורות לאתר קתרסיס Copyright © 2006 בניית אתרים  EKDesign