חפש באתר
שם:
אימייל:
על התרגום העברי לאיליאס לטינה | מאת:אלון נבות

אלון נבות

על התרגום העברי לאיליאס לטינה

איליאס לטינה (האיליאדה הרומית), תרגם מרומית, כתב מבוא והוסיף הערות, נספח ומפתח שמות, אברהם ארואטי. הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשע"ה

האיליאס (או האיליאדה) הרומית (Ilias Latina) היא תקציר שירי ברומית של האיליאדה של הומרוס, המונֶה 1,070 טורים כתובים בהקסמטר (לעומת 15,693 הקסמטרים במקור!). שני אקרוסטיכונים בראשית השיר ובסופו ("איטליקוס כתב" בקירוב, בתיקון אות בכל מלה), ייחוס השיר למשורר "בֶּבּיוס איטליקוס" באחד מכתבי היד, ושיקולי פְּנים של סגנון, משקל, אלוזיה ותוכן הביאו חוקרים מודרניים לידי זיהוי המחבר כבַּיְבִּיוס איטליקוס (קונסול 90 לסה"נ), אך הזיהוי שנוי במחלוקת; מוטל בספק גם ההלל המרומז לאוגוסטוס ושושלתו בטור 901, המקדים לכאורה את זמן החיבור לזמן שלטונו של אחרון קיסריה, נירון (מת 68 לסה"נ).

את רוב הפרטים האלה ניתן ללמוד מהמבוא שהקדים אברהם ארואטי לתרגומו – אם כי לא את כולם, כפי שאפרט להלן – וכן פרטים אחרים שמיעוטם אינם נוגעים לעניין לדעתי ועלולים לבלבל או להטעות. כך למשל היעדר ידיעות ברורות הן על מחבר האיליאס הרומית הן על מחבר האיליאס היוונית (הומרוס) אין ביניהם כל קשר משמעותי, הואיל ואין שום מכנה משותף בין נסיבות חיבורם של שני השירים, לכן אין מקום להשתמש בדמיון שטחי זה כנקודת מוצא לדיון (קצרצר אמנם) ב"בעיה ההומרית", דיון השולל את עצם ההצדקה לו בהסתייגות "אולם ... שלא כשירוֹת ההומריות ... יצירתנו נתחברה בכתב מלכתחילה" (עמ' 1-2). נכון אפוא יותר לציין הבדל מהותי זה כשלעצמו, ורצוי היה אף להרחיב את הדיבור על השלכותיו על תכנה וצורתה של היצירה הנדונה בהשוואה לאיליאס היוונית.

גם הציטוט הנרחב ממסתו של לוּקיוס אנַיוס סֶנֶקָה Ad Polybium de consolatione (עמ' 7, הע' 12) מובא כדי לתת "תשובה ברורה לשאלה, אם אפשר וראוי להתקין תרגום בפרוזה לשירה אפית בכלל, ולשירתם של הומרוס וורגיליוס בפרט" (שם; הבלטות – א"נ); אלא שגם השאלה גם התשובה אינן שייכות לתרגום שירי של שירה כזאת (ומה גם שאיננה של הומרוס או ורגיליוס), ומקומן יכירן מן הסתם במבואות לתרגומיו בפרוזה של מר ארואטי לאיליאדה ולאודיסיאה, שראו אור זה לא כבר.

לעומת זאת נעדר מהמבוא פרט שמִן הראוי לציינו ולו לשם הדיוק ושלמות הדיון. אף שהמתרגם דן בפירוט יחסי (עמ' 2-4) בתיקונים המוצעים לאות המשובשת באקרוסטיכון הפותח את השיר ("איטליקוס", בקירוב), הוא אינו מציין כלל שכדי שיתקבל האקרוסטיכון הסוגר "כָּתַב" (SCRIPSIT), שינו עורכי המהדורות המודרניות של הטקסט את סדר המלים בטור 1065 (המשמעות עומדת בעינה).

בערכו של הדיון ומהימנותו פוגמים לעתים ניסוחים פסקניים ודעות בלתי מבוססות דיין, העלולים לבלבל דווקא קוראים זהירים. על הייחוס השגוי של השיר למשורר היווני פינדרוס בחלק מכתבי היד פוסק המתרגם "זאת בוודאי תוצאה של שיבוש בהעתקת הכותרת של כתב יד" (הבלטות – א"נ); אך כפי שהוא מפרט להלן, מדובר בהשערה (נאה כשלעצמה) בלבד של עורך המהדורה העדכנית של השיר, מרקו סקפיי (Scaffai), שאף מצוטט בעקיפין כמציין כי "ייתכן" שהעתקת הכותרת השתבשה באופן הנזכר (עמ' 2). הוא הדין לניגוד בין הסברה שבייביוס איטליקוס "נולד ככל הנראה באיטליה בין השנים 40 ל­-50 ואפשר שחיבר את קיצור האיליאדה בשנות השישים של המאה הראשונה לספירה" להכרחיוּת המסקנה "עלינו להחשיב אם כן את האיליאס לטינה כיצירת נעורים, שנכתבה אולי כתרגיל באמנות השיר" (עמ' 5). המסקנות כביכול שהאיליאדה הרומית היא יצירת נעורים ואולי תרגיל באמנות השיר אינן אלא השערות בעלמא, גם אם היה המחבר צעיר בזמן כתיבתה, אולם רק שתי פסקות אחריהן באה הסתייגות, כללית מדי וגורפת מדי – "כל הנאמר עד כאן הריהו בגדר השערות בלבד" (עמ' 6).

לקויה בעיני יותר הנמקתו של המתרגם לטענה החד­-משמעית כי "האיליאס לטינה אינה יכולה להיחשב תרגום מקוצר או חלקי של האפוס ההומרי" אלא "עיבוד מקוצר" (עמ' 9-10), יתרה מזו היא "יצירה חדשה ועצמאית, שהדגם היווני משמש לה השראה" (עמ'
16).[1] אין קושיה בקבלת ההבחנה בין "תרגום" ל"עיבוד" על פי אמת המידה שהאיליאס הרומית "מעטים מאוד הטורים בה שהם בבחינת תרגום נאמן לטורים מקבילים אצל הומרוס" (עמ' 9), גם אם אין לה ערך רב לדעתי, בהיותה מכנית משהו; אבל נסיונו של המתרגם (במבוא, עמ' 9-17, בהערות לשיר ובנספח) להוכיח שהבדלים ספורדיים שרשמם מועט ומוגבל בדרך כלל להקשרם, אשר אין להם השלכות מקיפות על פירוש האיליאס הרומית ומשמעותה, מצטרפים ליצירה חדשה ועצמאית ביחס לאיליאדה היוונית, מגמתי ובלתי משכנע בעיני. בין הבדלים אלה הוא מונה השמטת תמונות חשובות (נגזרת הכרחית של קיצור ותמצות!), הוספת פרטים (למשל שירת אפולו והמוזות ותיאור אלות הגורל באֶקְפְרָסִיס של מגן אכילס), הוספת דימויים מקוריים (אין דוגמות במבוא – על הקורא ללקט אותן מההערות – אך גם דימויים "מקוריים" אלה שאולים בדרך כלל מוורגיליוס, אובידיוס ואחרים, כפי שמעיר בפירוט סקפיי), שינוי נאומי הדמויות (למשל דברי הלנה לפריס או תחינת הקטור לפני אכילס – השוני העיקרי בשני הנאומים הוא תוספת מנה הגונה של פתוס), ואפיון "רומי" לא­-מפתיע של דמויות ומלחמה (אודיסאוס, איניאס, טְרִיאוּמְף); אלא שהבדלים אלה, כאמור, משמעותם מצומצמת ואין להם האפקט המצטבר שהמתרגם מייחס להם. זאת ועוד, מכאן עד קוצר יריעה ולמדנות ברוח השירה ההלניסטית (עמ' 16-17) רב המרחק ומעטות הראיות (ודוגמות במבוא אין; בעמ' 63, הע' 102 זוכה המחבר לאצטלת "משורר מלומד (doctus poeta)" בגלל היותו הראשון ככל הנראה שגרס בטעות (טור 624) כי הֵסיוֹנה אחות פְּריאַמוס הייתה אמו של הגיבור היווני אַיאס).

טענה מקוממת אחרונה במבוא נוגעת לטעמו של המתרגם בהתקנת תרגום שירי שקול (לעומת תרגום פרוזאי) לאיליאס הרומית, באשר היה לו "ברור מלכתחילה, כי אין לנסות לתרגם אלא במשקל המקורי. הרי כל ניסיון ליצור מעין משקל חדש, שמתאים כביכול לעברית יותר מן ההקסמטר הדקטילי, או לחלופין, להריק את תוכן המקור למשקל קיים אחר, שאינו הקסמטר, היה יוצר עיוות של צורת השיר המקורית" (עמ' 20; הבלטות – א"נ). האבחנה הנחרצת עלולה להישמע לקורא תם כדבר אורקל הפואטיקה ואמנות התרגום, בשעה שבעצם אינה אלא דוֹגמה, "כזה ראה וקדש" נוקשה הנובע מהבנה מוגבלת של מהות השירה, אשר מגבילה בהתאמה גם את אפשרויות העתקתה ללשון אחרת. מתרגמים ומשוררים דגולים תרגמו שירה בכלל והקסמטרים בפרט גם במשקלים אחרים, ותרגומיהם לא עיוותו לא את צורת השירה ולא את תכנה;[2] מצד שני, תרגום גרוע הנו עיוות השיר בכל משקל שהוא, גם המקורי.

לפני שאעיר על מהימנות התרגום ואיכותו, חשוב להדגיש את נכונות הצטדקותו של המתרגם כי "בתרגום שירי נאלץ לעתים המתרגם ליטול לעצמו חירות מסוימת בנאמנותו המילולית למקור ... מפאת אילוצי המשקל" (עמ' 20), וכן את המידה הידועה של סובייקטיוויות שיש בביקורת תרגום שירי הן מבחינת דיוקו הן מבחינת איכותו הספרותית. ובכן ערכתי השוואה מדוקדקת, מקור מול תרגום, של מזמור א וחלקים נבחרים ממזמורים אחרים, ומתוכה ליקטתי את כל הדוגמות ממזמור א שבמיעוטן התרגום שגוי, ושברובן ניתן להרגשתי למצוא חלופה קרובה יותר גם לרוח הדברים וגם למלתם אפילו במסגרת ההקסמטר; לא מצאתי פגם במהימנות תרגום הטורים ממזמור א שאינם נזכרים למטה.

(ההערות ברשימה שלהלן מופנות בעיקר לקוראי רומית, אך הן הכרחיות במאמר ביקורת מעין זה בכתב עת מדעי. קורא שאינו מיומן ברומית ינהג לפי הבנתו וידלג על מקצתן או כולן, או ינסה לעמוד על כוונת הדברים מתוך ההסבר העברי המפורט למדי. המספר מציין
את הטור הנדון, מקור ותרגום מילולי באים באותיות נטויות,
במירכאות – תרגום ארואטי. הבלטות – א"נ):

3            animas fortes heroum הן נפשות גיבורים אמיצות או עזות, ולא "נפשות תקיפות של בני חיל", גם אם התואר fortis משמעו בהקשרים מסוימים תקיף.

8            bello clarus Achilles הוא אכילס המהולל במלחמה, כלומר גיבור החיל המהולל, ואילו הצירוף הסתום והארכאי "שר המלחמת אכילס" אינו מדויק באשר שר מציין סמכות ושליטה, לא גבורה ותהילה.

14          "דמע שפך לְבבת עינו" – איך אמור הקורא להבין שהכוהן כריסס בוכה בגלל חטיפת בתו, בשעה שאין זה אחד המשמעים התקניים של ל' השימוש?

16          assiduis questibus פירושו באנקות בלתי פוסקות, ואילו בתרגום "באנחות של יגון" אין זכר לתואר המתלווה אל
שם העצם.

21       causă suae salutis [בתו של כריסס] היא מקור חייו, כלומר מקור רווחתו או אשרו, ואילו התרגום "כדי שתזכה לישועה" מושתת כנראה על ניתוח שגוי של אורך התנועה הסופית בנסמך (ā– ארוכה במקום ă– קצרה), אורך המשנה את משמעותו משם העצם מקוראו סיבה למלת היחס למען או כדי.

29       dilacerat פירושו קורע לגזרים [את שערו], תולש, מורט וכיו"ב; התרגום "את שערו יְחָרֵב" סתום ותמוה.

31       compellat vocibus aures [כריסס] משמיע האשמות או תוכחות באזניו [של אפולו], ואילו בתרגום הוא משמיע "רַעַם תפילה" לא מובן, הפוגם בדרמטיות תמונת הכוהן הגוער באלוהיו.

57       portus intrare salutis פירושו להיכנס לנמל מבטחים; התרגום המוטעה "בשער תשועה לבוא בטח" מבלבל כמדומה portus עם porta (שער), וממיר מטפורה שגרתית אך ברורה לעצירת המגפה המתחוללת במחנה היווני במעין מטפורה תלמודית לגאולה.[3]

63       cogitur invitos aeger dimittere amores טור קשה לתרגום שנושאו, אגממנון, אנוּס על כרחו לוותר על תאוותו (או לשלֵח את [מושא] תאוותו) נגד רצונו, אך מכאן עד "על כרחו מסלק חיבתו המוקעת" גדול מדי המרחק, ומה גם שהתרגום החיוור והנמלץ מעמעם את עצמת רגשותיו של המלך.

80-81  Contempta voce minisque/invocat … Pelides numina פירושו לאחר שדבריו ואיומיו נדחו בבוז, אכילס קורא [לאמו], ובהתאם לכללי המבנה התחבירי הסביל הפותח את המשפט ברומית לא ניתן לפרש כאילו אכילס הוא שדחה את דברי אגממנון, אבל כך משתמע מהתרגום "לעתירה או איום לא שועה עוד/בנו של פֵּלֶוְס" (בסתירה לנאמר קודם בטורים 75-76, לפיו אכילס מאיים על אגממנון). גם הזלזול או הבוז בו נענים דברי אכילס נעדר מהתרגום.

89-90  ulciscere meque meumque/corpus "נקום את נקמתי ונקמת גופי" מבקשת תטיס, אֵם אכילס, מיופיטר. מן הראוי היה שהמתרגם יעיר על הקושי בהבנת המלה corpus בהקשר זה, שגרם לעורכי מהדורות לא מעטים להמיר אותה במלה אחרת (מוקשה לא פחות – pignus), ויסביר על איזה מהן (אם בכלל) מושתת תרגומו "פרי בטני".

92       occiderit superata libidine virtus עוד צירוף קשה לתרגום, הפעם בגלל מושגים אתיים רומיים הזרים להומרוס, שפירושו (בקירוב גס) מצוינוּת הגיבור תיפול חלל, מנוצחת על ידי התאווה והיצר. קל להבין איך התגבש התרגום "קץ בוא יבוא על גבורה, שהרי תשוקה תכבשנה", ובכל זאת נכשל לדעתי המתרגם, בין היתר מפני שבעברית מודרנית המלה תשוקה אין לה קונוטציה שלילית מובהקת, והפועל לכבוש אין לו המובן להכריע בדו­-קרב (אלא להשתלט על מקום או רגש). יתרה מזו המלה גבורה, הואיל ואין לה במובהק המובן אופי והתנהגות ההולמים גבר ראוי לכבוד שיש למונח הרומי virtus, אלא בעיקר עוז ואומץ לב עילאיים, ניתן לכל הפחות להעיר בהקשרהּ על מורכבות האידאל המרכזי virtus ומשמעותו האתית והרטורית בתרבות הרומית, המקשות מאוד על תרגומו.

108      sol emenso decedit Olympo הוא ביטוי פיוטי (מועתק משירי איכרים [Georgica] לוורגיליוס) לַשקיעה, שבו אולימפוס משמעו דווקא השמיים ולא ההר ביוון, ופירושו (בקירוב) השמש שקעה אחרי שהשלימה את חציית השמיים; ואילו התרגום השגוי "שמש ... שקע ממרומי פסגותיו של אולימפוס" מצייר תמונה בלתי סבירה שבה השמש קופצת – בנג'י? – מפסגת אולימפוס ישירות לים.

לסיום ההשוואה – שתי דוגמות נבחרות ממזמורים אחרים, הראשונה לתרגום לא נאמן למקור (מזמור ה), והשנייה לתרגום שלא עלה יפה (מזמור כא):

417      Ut volucris פירושו כמו ציפור, ובדימוי היא אם לגוזלים, אך אין כל הצדקה (גם לא מאילוצי משקל) לתרגם "כמו אם אנקור".

941      festinantque ambo, gressum labor ipse moratur פירושו ושניהם [הרודף והנרדף בחלום] נחפזים, עצם ההתאמצות מאט את צעדם, אבל התרגום החפשי "עצם יגעם יחליש את השניים" מטשטש את הסתירה הפנימית – ניסיונם למהר מאט את מרוצתם – שנועדה להעצים את הרגשת הסיוט.

סיכומו של דבר, ועל אף הסכנה שב"אינטרפולציה" על סמך השוואה חלקית בלבד (שמעט ממנה ניתן לעיל), התרגום ככלל אינו מוצלח לדעתי לא מבחינת דיוק המשמעות, לא מבחינת שמירתו על רוח המקור, ולא מבחינת איכותו הספרותית; במקרים ספורים הוא אף בלתי מהימן בגלל שגיאות בהבנת הרומית.

הערתי האחרונה, והסובייקטיווית ביותר, נוגעת לסגנון התרגום המליצי והמשלב המיושן במתכוון שהוא כתוב בו. הנה קטע ממזמור ב, בו מְכנס אגממנון את מפקדי צבאו לפני התקפה על הטרוינים:

וַיִּשְׁתָּאֶה הַגִּבּוֹר נֵצֶר פֶּלוֹפְּס לְכָל שֶׁצֻּוָּה לוֹ;

הוּא מְכַנֵּס הַמְּפַקְּדִים וְדָבָר עַל אָפְנָיו אוֹמֵר לָמוֹ.

הֵמָּה כֻּלָּם מַבְטִיחִים לְאַחֵד כּוֹחוֹתָם כַּמִּלְחֶמֶת

וּמְעוֹדְדִים מַנְהִיגָם. וְהַשַּׂר מְהַלֵּל וּמְשַׁבֵּחַ

אֹמֶץ לִבָּם, גַּם תּוֹדָה שָׁוָה הוּא מַכִּיר לְכֻלָּהַם.

(131 ואילך; הבלטות – א"נ)

אין כמעט שורה בלי צורה עתיקה, שלא לומר ארכאית – ו"ו
ההיפוך, כינויי גוף שאבד עליהם כלח ("למו", "המה", "כלהם"), שֵׁם
נפרד השגור בפי רובנו היום אך ורק כנסמך ("מלחמת"), משמעות
שחדלה להתקיים ("שר" במובן מלך). עוד ישנם טורים המסתיימים
בצורות הֶפסק מקראיות:[4] פריס רואה את מנלאוס "חמוש אלי קָטֶל"
(254), פריאמוס מביא את הקטור בנו "אלי קָבֶר" (1047). נכון שטשרניחובסקי בתרגומיו לאפוסים ההומריים, כביאליק למשל בשיריו, השתמש בצורות כאלה ודומות להן, ואין צריך לומר שהתרגום במשקל הקסמטר בעברית מטיל אילוצים קשים ביותר על המתרגם. אך תשפוט קוראת החיה עדיין בתשע"ו (להבדיל מהמשוררים הנ"ל) אם באמת כאן "סגנון מרומם", כאמור בגב הספר, ו"שמירה בלתי מתפשרת על רוח היצירה" (עמ' 20), או שמא העלאת לשון מתה באוב ורוח פסידו­-תנ"כית סתומה ומטרידה.[5] שירה קלסית, מתורגמת או לא, מן הראוי בעיני שתגרום הנאה לקורא ביפי לשונה ובקסם אמנותה ונושאיה בלי להיות מסורבלת, מנופחת, או מיושנת עד כדי מלאכותיות, אך לא כאלה היו רשמַי מקריאת איליאס לטינה.

 

אלון נבות, רמת גן.

 

 

 

[1]     ר' גם השוואת נאום פריאמוס אצל אכילס באיליאדה למקבילתו באיליאס הרומית (נספח, עמ' 104; הבלטות – א"נ): "המקור היווני הוא בבחינת השראה בלבד, המעבד הרומי נוטל ממנו כרצונו ומוסיף לא מעט פרטים מקוריים כיד הדמיון הטובה עליו. כך, אגב שימושו במוטיבים הומריים, הוא יוצר סיפור חדש. וכלום לא עשה כדבר הזה הומרוס בעצמו? כלום לא נטל ממסורת השירה שבעל פה חומר רב, עיבדו מחדש והתאימו למטרותיו הוא?" – כל זאת רק על סמך הפתוס המופרז של העיבוד הרומי לעומת המקור (הש' לדוגמה עמ' 69 הע' 115 על תחינת דולון: "[לעומת הומרוס] המשורר הרומי הסתפק רק במונולוג מלא פתוס מפי דולון"). נדמה לי שבשאלה זו יד הדמיון טובה דווקא על המתרגם.

[2]     טענתו המופרזת של מר ארואטי מופרכת בקלות, לדוגמה, על ידי תרגומי האיליאדה המעולים לאנגלית מאת רוברט פייגלז (Fagles) מ­ֿ1990, ריצ'מונד לטימור (Lattimore) מ­ֿ1951, ואלכסנדר פופ (Pope) מתחילת המאה ה­ֿ18, למשל, שאף אחד מהם אינו כתוב בהקסמטרים; המחסור בדוגמות מצוינות כאלה בעברית אינו מוכיח שכל ניסיון לתרגם הקסמטר במשקל אחר בעברית נידון לכישלון. יכולתי גם, להבדיל, לצטט מתרגומִי לפתיחה לאֵינֵאיס של ורגיליוס, אבל אין נחתום מעיד וגו'.

[3]     אני מודה לקורא המאמר על שהסב את תשומת לבי לתרגום הלקוי של טור זה, וכן על שאר הערותיו היסודיות והנבונות שעזרו לי בשיפור תוכן המאמר וסגנונו.

[4]     תודה לקורא המאמר גם על דוגמה חשובה זו.

[5]     כדוגמה לתרגום עברי הכתוב בהקסמטר ובשפה גבוהה, שאינו נזקק עם זה לארכאיזם כמו­ֿמקראי נמלץ, הנה קטע מתרגומם של רחל בירנבאום ודוד וייסרט לשיר מאת המשורר הרומי קַטוּלוּס (הגיבור תֵּזֵאוּס הורג את המינוטאורוס ומוצא את דרכו חזרה מן המבוך בעזרת חוט שנתנה לו אַריאָדְנָה):

הֵן כְּמוֹ סַעַר שֶׁלֹּא­ֿיְרֻסַּן הָעוֹקֵר מֵרֹאשׁ­ֿטַאוּרוּס

עֵץ אַלּוֹן הַמֵּנִיד זְרוֹעוֹתָיו, עֵת תַּ בּוֹ הָרוּחַ,

אוֹ עֵץ אֹרֶן נוֹשֵׂא­ֿאִצְטְרֻבָּל וּקְלִפָּה מְיֻזַּעַת –

אֶל הַגַּיְא מִתְגַּלְגֵּל הָעֵץ הַתָּלוּשׁ מִן הַשֹּׁרֶשׁ

וּמְשַׁבֵּר לַמֶּרְחָק כָּל מַה שֶּׁנִּקְרֶה לוֹ בַּדֶּרֶ –

כָּ תֶּסֶוְס רִסֵּן אֶת הַשּׁוֹר וְשִׁטְּחוֹ עַל הָאָרֶץ,

עֵת הֵנִיד עוֹד לָרִיק קַרְנָיו אֶל רוּחַ הַתֹּהוּ.

עַל עִקְּבוֹתָיו בְּלִי פֶּגֵע וְרַב­ֿתְּהִלָּה כִּמְנַצֵּחַ

אָז סָבַב, וּבַדֶּרֶ מִתּוֹ נַפְתּוּלֵי הַבַּלְבֶּלֶת

אֶת אֲשׁוּרָיו, שֶׁתָּרוּ נָתִיב, הִבְטִיחַ לְאֹרֶ

פְּתִיל דַּקִּיק, פֶּן יִתְעֶה בַּמָּבוֹ הַסָּבוּ שֶׁל הַבַּית.

(שירי קאטולוס, שיר 64, 105 ואילך; ירושלים, מוסד ביאליק, תשמ"ט)

חזור

כל הזכויות שמורות לאתר קתרסיס Copyright © 2006 בניית אתרים  EKDesign